עוד דבר מעניין בהקשר הזה, הוא שאם אנחנו לא מקשיבים לגוף ולא נותנים תשומת ליבנו, הכאב מתגבר עד שבשלב מסויים – הוא מפסיק. הכאב שהפסיק לא מעיד על פתרון בעיה. הבעיה נשארה והיא עדיין מחלישה ומסוכנת לנו, אך הכאב הפסיק משום שהגוף התייאש מאיתנו, שלא הקשבנו לו.
ממש כפי שילד שבוכה, אם לא יקבל מענה, הוא יגביר את הבכי, אך לא ימשיך לנצח. בשלב מסוים הוא יפסיק ובפעם הבאה שירצה לקבל תשומת לב, יעבור לפרובוקציות קשות יותר כמו – אלימות. כך גם גופנו. בפעם הבאה שאחד מתפקודי הגוף יפעל בצורה לא תקינה, הגוף לא ידבר, אלא יצעק ויצרח, כך נוצרות פציעות חמורות, פריצות דיסק למשל.
לדאבוננו, מה רוב האנשים עושים עם הכאב? אותו "בכי" או ביטוי של מקום בגוף, שעובד קשה עבורנו? משתיקים אותו. לוקחים משככי כאבים. כאילו היינו נותנים לתינוק שבוכה מפאת רעב, משהו שיחליש לו את הבכי כך שלא נשמע אותו.
אז מה כדאי לעשות כשמופיע כאב?
מה שאני ממליץ לעשות הוא מה שאני עושה כבר למעלה מ-15 שנים כשמתעורר בגופי כאב, ואני מעביר לך זאת כפי שאני למדתי ממורי ורבי – שון גודמן האחד והיחיד:
לעצור :) לשכב על הגב בהרפיה מלאה (שאוואסנה ביוגה),
להרגיש ולהיות בכאב. להקשיב לו.
להרגיש – מה הגודל שלו, מה הצורה שלו, מאיפה הוא מתחיל ואיפה מסתיים?
למלא אותו בנוכחות, להרגיש אותו תלת מימדי.
אם בעקבות הכניסה לכאב, צץ כאב נוסף – מצויין. להיות גם בו, הגוף חושף לנו את ההקשרים שלו.
בהרבה מקרים, כשנכנס אל תוך הכאב –הוא יתחזק.
אל תבהלו, הוא בדרך החוצה, משום שאנו שמים את תשומת ליבנו אליו. "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר".
תרפו מול הכאב שלכם, תנו לו להתבטא, בהרבה מהמקרים, בשלב מסויים בתירגול, הכאב פשוט יעלם.